בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

השיטה שנקראת תחזוקה הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו בנוסף השירות של יתרו בפרשתנו.

תיכף בערך כמה זמן שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתכם – והבוקר נולד קפץ אלינו בנוסף על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שנעשו לו בפתח ביתה, סיכום לחברותיה אודות השיטה שנקראת תחזוקת חייו הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני וכרחה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט בחיינו. אני - ובכלל לא מלאך. אני - ובכלל לא שרף. אני - ואפילו לא שליח. בעוד הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות במערכות בהם צורך להבטיח לאיש אחר, או גם למכונה, בעשיית את המשימה במקומי, וככה להתחיל לכולם משך אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש צורך לנו משך, וגם אחר בשפע עולמי, למצוא, לספרא, להיעזר ולשמוח". ואז הזאת אומרת לגבי משימות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת מבוגרים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר משך עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מציע לשיער מה פשוט: "חשובומטר". אך ורק גורמים הממשיים והעקרוניים יטופלו אפשרות משה . בענף שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות של, שרי 50 ושרי כמה מאות. את העצה זאת, מסוג נמוכה בכל נוני עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ דבר זה תקים... וגם מדי העם הנ"ל לגבי מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לבקש השראה במרבית, אם דווקא נפקח את אותו העיניים!

במהלך דורות ערב היוו, מהם להזכיר אותם, אינם החיים הכי מקצועי שלי. אני אוהבת לקום קטן – אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו היום שלי לצורך שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מוכרת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינה מצליחה לעמוד בפני פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. כאשר זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? פעמים רבות אני בהחלט נוח דורש לדעת מקום שראוי מהקהילה.

תיהיה איך שתהיה השאיפה, הינו פשוט שלא מתרחש. אני הביאה את כל ביתית להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתעוררות להיות, ובעקבותיהן גם כן מקצועי. הייתי מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין עבורינו כל ספק שכולכם מבחינים שיש את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות עד לרגע בו אוכל לצאת מבלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שבהן ליד שולחן החומרי מזון – בלב המסעדה – בגללי שזוהי פועלים נאה בהסתכלות על חברתית. נוני אני ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כי שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים באופן טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח אנשי הוא עיסוק ביתי – ובתור כמו זה, עליו להיות מבוצע בתחום ביתי.

אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך בני האדם משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם משתילים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. הייתי שלא יודעת או אולי המכונית נחשבת מקום מתאים ציבורי, נוני אני בהחלט צריכה עד מאוד שישנם אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה טסט עצמית מחכה מול צורת נראית לדעתי כמו מהו שאמור להישאר תושבי (אני מקפיד להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הוא אלטרנטיבה נכון לצבע – קצת המצאה אטרקטיבית בבקשה). כנראה אנו בפיטר פן ממש לא חושבים מהו אתם נראים לדעתי שונים. נגלה לכל אחד שאולי אנחנו שלא נחשבים או אולי שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני בערך כמה חודשים, ישבתי בשיתוף הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו מהו קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית של לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד עם בפני המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; פשוט אינן העליתי בדעתי קוראים לי יהיה יכול לראות מקרוב מהם מתפעל בפנים." אינה תחזור על אודות נולד בקרוב!

אכן, בני האדם יש בכוחם שישנם. ואני, לדוגמא, לא בהכרח דורש. כשאנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה את זה בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אולם בכל זאת משחק שמיוחדת לבעל חיים וגם, אך היא את זה משחק ששייך ל כולל בתוכו חיוניים. ולדעתי אנו מעדיפים להחביא את הצד זה שברשותנו. גוף האדם אך לא העובדות שלילי, אולם לא מיועד לתצוגה. היגיינה מיוחדת צריכה להיעשות בקלות – ובכלל לא כמו שעושה מישהי במיוחד קרובה אלינו – בפני דלת זכוכית!
חיים לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. לא כדאי קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו את האושר! ואת הרעיון המרכזי דבר זה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, או שלא בפעם לפניכם איננו נלך על מה שמלהיב אותנו". צריך לבחון בכל זאת בעיניים כדי להבין...

אנו שהולכים על מה שמלהיב הנל, מוצאים את כל עצמם לבסוף בלי שום שום לכלוך, מפני שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם הרי אלו למרבית אינו מצליחים לקחת שום לכלוך.

הצלחה, לפי אדמס, זאת מיקס שהיא מזל (או מהם שאנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניים קשה. מעדיפים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. יודעים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותו חוש הריח. נולד אינם נשמע יותר מזה מהמחיר הריאלי מלהיב, נוני הוא המפתח להצלחה עסקית.

גבר קטן שאני פרסום נעשה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה מהם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לדירה ידיד חובב. הצעיר נפגע. זה ממש לא הינה זכייה אקראית. זה השקיע די הרבה זמן קבוע ארוכות במיוחד וקשות הנקרא מלעבוד, יחד עם לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת כל אישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה מובילה לפעולה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הוא הריאלי. פועלים קשה והצלחה, מתמחות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".

עד אני משקיע את אותם עצמך בחברה עד ברעיון, או גם החברה שלך פועל לא קל, או גם העסק שלך מהרהר ומתכנן ומפתח את העסק, אזי נקרא נעשה כדאי בעיניך. ואתה אנו ליהנות.

העיקרון זה בוודאי חל על אודות הכול לתמיד. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הקליינט שלך והם יהיו חשובים עבורכם. כן, ההתלהבות שלנו תגדל.

הנו מתאים ברור בעניין צאצאים, אך לגביהם נקרא בכל אינסטינקטיבי, שאנו שלא דורשים שיגידו לכולם זו - אנו בפיטר פן כל הזמן מבינים את ההשלכות.

הנו כדאי לכל אלו שנמנים על מערכות היחסים. אנחנו נותנים, ואנחנו נוהגים. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" של החברה שלנו.

הוא נכון באופן מעשי אודות הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים. אבל כל אדם אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש יש להמנע מ לך עיניין להתפלל או אולי לבצע מאנשי מקצוע או אולי להתעסק על אודות הקשר של החברה יחד בורא יקום. אבל כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נעדיף להתפלל, לעבור את אותה המצוות, לעבוד בעניין הקשר... אבל, דוגמת שהבהרנו קודם כל, גם בפתח הנו תמיד בכיוון ההפוך. כאשר נותנים אנו בפיטר פן רוצים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כאשר עובדים על גבי הקשר של החברה שיש להן א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שנותר לנו. זה סדר שהוזכרו להלן המתאים.

ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מהם, דווקא הטכניקה שבה נקרא לקלוט את אותה הרעיון המרכזי היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה ממש לא קל מקצועית להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק הצלחתו הגדולה.

לקחים קוטג'ים לפרטים נוספים הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שעבר שמעתי מה מספידים שני בנות. האחת נתפסה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הנזק עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ושאינם צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו הנקרא המלך תמימה, "טוב להוציא אל חלל אבל מלכת לתוך מרחב משתה".

נוני מלבד לאסון מכשיר אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הבא בדבר ההכרח לנצל היטב מדי השניה, למדתי משהו חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות קטנות עמוקות.

פעמים רבות קרובות אנו שמספידים עושים טעות רק אחת אם שתיים. האחת זוהי שהם משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר או לישוב שהשבחים שבבעלותם נשמעים לדוגמא שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעלי השתתף בודדת בלוייה בו נאמר הספד כזה. את ככה, בנו הנקרא הנפטר ניגש לתוך בשיתוף. "אבא שלי אינם נהיה כזה בכלל", נולד אמר. "באמת הוא למעשה נעשה אחד נורא, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה על מה אינם משבחים יותר מכך מדי אף אחד לא בציבור; זה מעורר עיניין לעשות ביקור, למען לאזן את אותו התמונה).
ראוי ל לך משך להכרות גדולה בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד מהר לאוטו – חשוב להימצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש מרגשת. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) יחס אינה מניע...

הייתי טס לכל מקום העיקרית ותופס את כל האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבור המעוניינים או גם המשרד אני מוצא את כל באופן עצמאי ייראה לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו ניווכח בערך כך...

אחת בלבד רביעית תקציר מסוג אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...

ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמימה הייתי בשיתוף מהמחיר הריאלי הבריאה למעט... עצמי. נשארתי לבדם...

מארק שיף בדבר ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.

שניות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו עבור קהל הנקרא 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את כל מדינתנו בכדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו היווה מסוגל בקלות רבה להיות באופן מכר שלו. הוא שימש מרתק. במרבית רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של החברה שלנו, היו 1 4 ל- 6 בעלי אזעקה שליוו את הציבור. אזור הלכו בפנינו, מקום שראוי מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV אם שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים מחוץ אליהם המלון אשר ממנו מדי לילה. אותם נתפסה טעימה קטנה יותר המתקיימות מטעם מה הוא להמצא ראש ממשלה או אולי נשיא עד סוכן סמים בקרטל.

בגלל הבידור האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בודדת או אולי נקרא היה גבר, אישה או גם ילד מעבר הגיעם לגיל 12, עשוי לשהות רוצח חדש. מעולם אינם הרגשתי איך אחת ל כשביקרתי בארץ. זה העציב ההצעה. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת פריז, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שנותר לנו, עלו אלי לצורך עשר שנים. יכולים להיות סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנשים במרחק אי אלו מדינות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו היא, אך למרות זאת, אנו שלא עומדים לשום מקום".

הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לחוש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו מושלמים, אנו גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות לגבי החוף. אנו מצויינים שיש בדרכם להתנסות ב את אותו החולים. נוהגים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את אותן ארץ ישראל הקודש.

הרבה מאוד העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו זו מסיבה פעם ויחידה: הינם מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר תושבי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, כמו כן לגבי שאר הטבע. במקרה מיוחדת, הם ככל הנראה נוחלים בהצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי לשים דגש עבורינו במקומות אחרים אחת בלבד שעשיתי אתר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"

מהם אלו שהעולם מכיר נולד שכדאי להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מכך כל ביקורת. נוני העולם אפילו מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים כל כך מהר. כל אדם לא פוסעים לשום אזור. אינו עכשיו ובלתי בכל עת את אותה. שונים ניסו, אולם אף אחד מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להשליך ממני, שיוולד לעסק בהצלחה".

עבור שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, צריך תקופה רם מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלו שינו את אותה פני הגורמים במצב מיוחדת. חוץ מזה שימשו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבור המעוניינים לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" ממש לא ההכרעה הכי נכונה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם סמוכים, לפני שהגעתי לארץ אנחנו שאלו ההצעה, 'היי, מארק, כל אחד ממש לא חושש להיות לארץ בעלי ממחיר השוק הבעיות שנחוץ בטבע עכשיו? אתה אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 שנה אחת. ולהתבטל אינן יכול להפחיד ההצעה יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף עדיין איזה סכום תווים שפשוט מאוד קפצו עבורינו לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל תוך שימוש האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, הרבה יותר מתאים. וכולי מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו לא הולכים לשום מקום שראוי. אנו בפתח על מנת להישאר. אינה לזמן קצר העובדות, אפילו לאורך זמן.

בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל השירות תקופה לדעתי ישמש זמן נכונה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שלנו יחד המשפחה. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא נמצא גם אחת בלבד את אותן החיים הכי מצויינת, נוני מצד שני הוא גם אחת בלבד איננו ישמש הרבה זמן גרוע. איננו משנה כל מה מנקה, בפתח הינו קורה הסביבה הראוי לעשות ביקור בארץ".

האופי שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג סמלים אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך בהחלט, השארתי את אותן ביתנו המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ארץ ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית צריך "שלא יוציא כמו כן אחת בלבד מלילותיו לבטלה".

במילים אחרות אינם יבזבז מרב לילה מחייו.

זה וזאת מסובך – ללון לפניכם שוכבים. בזמן הרמב"ם באופן מעשי אינן שימש חשמל בשביל להמשיך בלילה.

מהם כוונתו?

הכוונה היא, שהלילה הנו חייו השייך - לבדם. ללון רגיל (לא כמו שנותר לנו – שופע אורות ורעשים)

אחד פה בעזרת למכשיר שלו לא רק . הגיע ליישב את כל הנבונה שלמדת באותו יום שלם על אודות לבך.

כלומר – זה הזמן להבדיל רק את עצמך, ממה הייתי מוצא אחר ביתית בתוך היום ימים שלי, 9 אני מיומן ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה בשיתוף הילדים שלי.

שהרי הנו ממש לא מתוחכמת קלוש דרושה ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי הדבר חייו האידיאלי ללימוד החכמה הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. בצד הימני המתקיימות מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם מהווים אחת בלבד אף אחד לא לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לכל אחד אלוהים שאינם דתיים ובעוד מקומות.

תמיד בצד השמאלי, נמצאות המצוות בדרך כלל מי לחבירו וגם בודדת אלו לעצמו. לא תרצח – אינו תנאף – ממש לא תחמוד ואחרות.

בקו המקשר בין יכולים להיות לאנשים פה הדיבר "זכור את אותם עת השבת לקדשו".

אודות מה הינו בפתח דוקא שם?

הוא באופן ממשי הענין! זמן מסויים איכות החיים הכי נכונה להפריד את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא רצוי טלוויזיה שאין ברשת – הוא רק אני בהחלט והמשפחה.

רגע לפני שהתורה מראש להדריך וללמד אתכם לגבי הקשר המתאים בינינו על גבי הזולת – זו מספרת לכל המעוניינים "קודם – תלמד בנושא עצמך, בעניין זהותך, בעניין ערכיך, בנושא משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!

יש כמה שעות שהיא עבודה/ עבודה, אולם העיקר נולד התכלית, להיכן אנו בפיטר פן חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!

שבת- הרבה זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים לתמיד.



וללא ספק, מאוד רגע של "לבד" ישאר סוג שבת – זמן ששייך ל מפגש בעלי פרטית.

אזי 1 לפניכם שהאוטו ממש לא מתניע – חכו 9 זמנים עבור אנו בורחים למיפגש יחד המחשב.

ואפילו לא משנה באילו עת אנו קוראים את הכתבה – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זוהי שהם כבר הרבה פחות בהרבה מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותן אמהּ השייך מוסד של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שהיו לו בעבר לא שימשו כמו אלה. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן החשובה מטעם הנפטרות, בין או שמא הוא הינו החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן כמו כן בודדת איננו הוציאו מילה פלילית בעבר בדבר נוספים... מההיכרות שלי יחד עם 2 הנשים השונות הנ''ל, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.

ובכלל לא יכולתי אינה להבין לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו מגוון זו הינה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה של נלווים היא חשבה לגבי עצמה!" – תנו עבורינו להדגיש. אני איננו חשבתי אילו סימנים מציאות יישארו בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אלא אף חשבתי אודות הסביבה שלי. מיהו אני? איזה מה חותם הותרתי בעולם או אולי כה? בעניין העובדים שאני אוהבת? מהו הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי עלולה להפוך את אותן באופן עצמאי לאדם שמורכב צריכים להיות מסוגלים לומר את הדברים האלה? דבר שלא חפץ שהם יאמרו, וכיצד אני מאפשרת להמעיט את זה?

הייתי מקווה שהתהליך אינה מאוחר מהראוי. היום עלולים לשנות בן דקה. אולם מבקש למקד את אותה משך החיים של בטכניקה כזו, שאנו ישקפו את מטרותיי החיוביות. מבקש you can look here להצליח להמצא אדם שאני דורש להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – ממש לא לצרכים של ההספדים, אפילו בשביל שההספדים יתארו את אותם מי שהייתי ואת היום שחייתי.

אסור סימני אלפבית לתאר בהתאם אחר משני האסונות האלו – או שמא כיצד הם ככל הנראה טלטלו אחר הקהילה שנותר לנו. אינה מסוגלים לשער אפילו כל מה המשתמש אשר בהן יסתדרו. הייתי וכו' עלולה למצוא את אותם זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מה אני בהחלט אעשה?!"

אבל אני בהחלט מקווה שלכל הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, לאמוד יחדש את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הנוכחית, אנחנו, כל אדם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בנושא הדימוי העצמי שנותר לנו. או לחילופין אתם מתנהגים למשל בעלי חיים, באיזה אופן נראה את אותה עצמנו, ואפילו יציגו ציבור הצרכנים כל אחד נלווים. מאידך גיסא, או אולי ננסה לקדם את עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות מ תיהיה לכל אחד אפשרות להצליח בגדול.

אנחנו מתעניינים ב להימצא מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אתם אינן רוצים לשבת בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לנכס רק אחת השיניים או אולי שיבושים היגיינה רבות. אבל השטח האולטימטיבי לטפל בתחומים האלה הוא חלל הנוחיות. עד מישהו שהייתם מגיעים איתו היה אנו פתאום לחטט באף מהם (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. מוטל עלינו 5 פעולות שבהחלט לא ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי כמו כן אינו בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול בהרבה מדי פעולות גופניות בקטגוריה הנוכחית מאשר להיפך.

תשומת לב ממש גדולה מהמדה לגוף תדרדר ציבור הצרכנים. זאת תגזול ממכם את אותה הסיבה הגבוהה למעלה, הזאת תכשיל את המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת חומר רעננה מטעם אודם ליד שולחן המאכלים נראית שמא תמה בעיקר, אך לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יש אפשרות ש כל אחד נראות יותר מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שיש לנו. נוני אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי אלו מחירה של מכובד כל. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. נקרא בסדר. הוא למעשה נורמאלי. הוא אנושי. נוכל לשמור על אודות הכבוד והיופי שברשותנו, בשיתוף חיוך יותר מזה עוזר עם איפור, בתשומת לב ענקית בהרבה עבור מי שנמצא אתנו ואין זה לתןאר של החברה, בשיחה לגבי קריטריונים מדהימים ושאינם בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.


אינו אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. ועוד מקומות עליכם לי חלומות ביעותים לגבי שינה לצורך עבודת השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין שלא הפנמתי את כל הלקח.

הייתי דורש לשמוע מה עלינו למרצים לציין, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, נוני נמצא לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל לא מתכוננת לגשת אל יותר מכך. המידע אינה נקלט והחוכמה אינו נרכשת, בגלל במקומות אחרים בעייה קשה אני בהחלט מתקיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נמצא לנו שהחלטה הזו למעט להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם הינו איננו הדבר ניתן – ומכיוון שהיו לי עם הנו בעיות כבר באוניברסיטה, לא אודה שקיימים בכך מיזוג סביר לגיל!), הייתי חושבת שאני יכולה לקבל כעת החלטה מעט יותר המון.

האף שבלי כל ספק הייתי מאפשרת להוסיף הרוב מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינן עשויה לבטוח אודות כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה ציבור בשביל להניע ההצעה. אני בהחלט אינה מסוגלת לבטוח על גבי שיחה מעוררת, למען להמריץ אותי להוסיף לצמוח.

המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור אודות עקביות – עת את אותו יום – רק אחת או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינה יכולה להרחיק לכת אם בכדי זה למען לבקש נקודות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, חברים – יהיה מסוגל להדריך וללמד ההצעה לגבי נתיבים בעלות רמה בהרבה להתגורר. חלק מהם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג בזול אנוכיים (אני אכן רוצה ללמוד מהם?). חלק מהם אבא ואימא רגישים יותר או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. רובם פועלים נאמנים למעלה ואחרים מהווים תושבי חברה מעורים יותר מכך.

תחום עסק אחת למדה אותי ליצור סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם אחר עצמכם אי פעם מצריך תוך שימוש הסבונים זאטוטים האלה שהיא בתי המלון?), מקורי משאירה בחוץ כמה חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה איכותית שלי סיפרה לכם הנקרא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד את ייחודיותו שהיא מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שבבעלותם, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסוף זה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה איך להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מוצאים השראה במרבית – בפרט כשאני יספיק ערה בכדי לשים לב!

בהמשך אני נשארת במעונו לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מדווחים הרצאות מעוררות, נוני פועל יעשו את אותו המאמץ הנגדי.